"במקום שבו נמצא החומר הזה לא צומח
שום דבר", מתרברב סוחר קונגולזי בפני עיתונאית ישראלית העוטה זהות בדויה של אשת
עסקים בולגרייה, המתעניינת באחד המוצרים שברשות האיש: אורניום. העיתונאית האמיצה,
שני חזיזה, מצליחה להשיג עדויות של פועלים וסוחרים על הסחר בחומר הלא חוקי והמסוכן.
היא מקבלת לידיה דוגמיות לבדיקות מעבדה, וחוזרת עם ממצאים מטרידים. מסקנותיה אמורות
להדיר את שנתו של כל מי שחושש מפני הגרעין האיראני בפרט, ונשק גרעיני בכלל, אם כי
סביר להניח שהגופים הביטחוניים יודעים היטב מה מתחולל בקונגו. עבור הציבור, תוכנית
פתיחת העונה של "מבט שני" היתה הצצה מרתקת לתוך תוצר של עבודה עיתונאית יסודית,
מקיפה ומאירת עיניים.

קונגו השסועה היא רקע צבעוני לסיפור
דרמטי על סחר באוצרות טבע. "מחצבים יש בשפע אבל הבטן ריקה", ניסחו כורים בכנס מחאה
את תחושת הגזל. חזיזה, אישה לבנה הבולטת בארץ הזרה, מסתייעת בסיפור כיסוי ובחברים
מקומיים כדי להתקדם בתחקיר. בעזרת מקורותיה היא מגיעה למכרות ולפועלים המתארים את
שיטת הסחר. כעבור זמן קצר חזיזה יוצרת קשרים עם סוחרים ומנהלת פגישות עסקים בזהותה
הבדויה.

מצוידת במצלמה נסתרת, חזיזה מתעדת את
הדיאלוגים שבהם מתפארים המוכרים ביכולותיהם לספק את הסחורה המבוקשת ("כמה מהכורים
שכרו את החומר הזה חלו ומתו"), ואת שיחות הטלפון עימם שבהן גם עולה שאלת העלות
ונקבע מחיר: כמיליון דולר לקילו אורניום מעושר. חזיזה מספקת הסברים על איכות החומר
הקונגולזי ("האורניום שלהם נחשב לטוב בעולם"), ושומעת מיהן המדינות המשתייכות
לרשימת הקונות המרוצות: איראן, צפון קוריאה וסין. אחד משיאיו של התחקיר הוא קלוז אפ
על שקית "ילו קייק". אותו אורניום מעובד, המוכנס לצנטריפוגות ומאיים על העולם
החופשי, מזכיר קערת חטיף אפרופו לא מזיק.

מבחינות רבות הסרט "שוק צהוב" לא
מאפיין את הנעשה בזירת התחקירים הישראלית. חזיזה קיבלה לידיה מימון ואמצעים שרבים
היו חולמים עליהם. הנסיעות לצילומים בקונגו, בדיקות המעבדה ותשלומי השוחד עלו ודאי
לא מעט למערכת "מבט שני" . לזכותה של חזיזה ייאמר שהיא הצדיקה את ההשקעה. מקורותיה
התגלו כמהימנים והכיוון העיקרי של חקירתה – המכרה הסגור בשינקלומבה – מתגלה, בסצנת
שיא נוספת, כמכרה פעיל שממנו יוצאות משאיות עמוסות סחורות מדי יום.

בדומה לדוקומנטריסטים ותיקים, חזיזה, המקריינת
בעצמה את הסרט, מתארת גם את תחושותיה לאורך המסע. באורח כמעט נסי, היא מצליחה לא
להפוך את עצמה למרכז הסיפור ולהתמקד בעיקר. על הדרך חושפת הבמאית עוד עניינים אשר
עשויים להצדיק נסיעות נוספות לקונגו, למשל, המושל המחוזי מואיס קטומבה, "הברק
אובאמה של קונגו", בנו של ניצול שואה ישראלי שהיגר לאפריקה והעניק לבנו במקור את
השם משה סוריאנו, וסיפורם של נרדפי השלטון אשר מביאים תמונת מצב קודרת מתוך אפריקה
הבוערת. "אנחנו קורבנות העושר שלנו. אנחנו קורבנות משאבי הטבע והמינרלים שלנו",
סיכם שר התקשורת את הסיפור.