פניקס, בן 32, נולד וגדל בקהילת האפריקאים העבריים בדימונה.
כשהיה בן 3 אביו גורש מהקהילה כשניסה לחשוף כמה מהסודות הכמוסים שלה, ומאז מספרים בדימונה שפניקס קיבל את הקללה של אביו. דוד קרוב מתוך הקהילה ניצל את בדידותו ובמשך שנים רבות אף אחד לא ידע מה עובר על הילד הקטן.
פניקס חי בפוסט טראומה. פיסול וכתיבת שירים שומרים עליו שפוי ברגעים בהם הזיכרונות שוב משתלטים. הוא מחליט לחזור אל הקהילה שהפנתה לו גב ואל הוריו שלא הצילו אותו בזמן, הוא רוצה להבין איך כל זה קרה לו ולהניח את הסיפור הזה מאחור. פניקס יודע שמגיע לו להיות מאושר.